הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך נחשב לאחד האמנים הכי משפיעים ומפורסמים בהיסטוריה. כאשר יצירותיו מגיעות למכירות פומביות הן נמכרות בעשרות מיליונים. כך למשל, בשנת 2015 נמכר ציור של ואן גוך תמורת 66 מיליון דולר.
הבטחה שלא התקיימה בחייו
כשווינסנט ואן גוך היה בחיים העבודות שלו לא נמכרו במיליונים. למעשה, מלבד תמונה אחת שרכשה ידידת המשפחה אנה בוך, הן לא נמכרו בכלל. לאורך כל חייו הקצרים והטרגיים מכר ואן גוך תמונה אחת בלבד. איך זה יכול להיות? ואן גוך אמנם הגיע מכפר קטן, אבל בהחלט היה מעורב בעולם האמנות. אחיו תיאו עסק בסחר אמנות ותמך בו כספית וכמה מחבריו, כמו למשל הצייר פול גוגן, שתקופה מסוימת אף היה שותפו לדירה, נחשבו לכוכבים העולים של הציור בצרפת. לוואן גוך זה לא עזר. באותה תקופה ציורים לא נחשבו ל'נכונים' או טרנדיים והאישיות האקסצנטרית והמזג הסוער שלו לא הועילו למיתוג. האמנות אולי נחשבת 'על-זמנית', אבל מבחינת ואן גוך עצמו זה לא קרה.
מה אפשר ללמוד מהמקרה של ואן גוך? אפשר ללמוד שלעתים קשה לזהות אמנות גדולה בזמן אמת, ושלפעמים האנשים לא מתמקדים בציורים עצמם, שהם הלב הפועם הצייר. וינסנט ואן גוך היה טיפוס גבולי שברגע של טרוף חתך לעצמו את האוזן ולבסוף גם שם קץ לחייו, אבל הציורים העל זמניים שהשאיר אחריו הם הסיפור האמיתי.
הסתכלו בציורים ולא בגלריה
הסיפור של וינסנט ואן גוך הוא סיפור קיצוני, אבל במציאות של היום לא תמיד קל לברור את המוץ מהתבן באוקיינוס האמנות. הרבה מ'האקשן' נשלט על ידי חבורה קטנה של גלריות וגלריסטים שמחזיקים ב'דעות הנכונות' והרבה אמנים מצוינים, שיודעים לצייר באופן מרהיב, נעדרים כישורים שיווקיים ונדחקים מחוץ לשדרה המרכזית של שוק האמנות. קחו, למשל, את 'גלריה זלאיט', גלריה צנועה המסתתרת ברחוב בנימין מטודלה בשיכון דן בתל אביב. 'גלריה זלאיט' אולי נעדרת את העיצוב המפונפן שמאפיין חלק מהגלריות האחרות של תל אביב, אבל העבודות המוצגות בה, עבודות של האמן הוותיק נסים זלאיט, משדרות איכות על-זמנית נדירה.
