והפעם על: מה חייבים לעשות במהלך תערוכה. אני קוראת לזה 'אירועים'.
למה אני כותבת על זה? בעקבות שתי פגישות שהייתי שותפה להן במהלך שבוע אחד. פגישה אחת התקיימה אצלנו בגלריה זלאיטארט והשניה בגלריה אחרת.
לגלריה שלנו הגיעה אמנית, לאחר שדיברנו ותיאמנו פגישה בטלפון. היא רצתה לברר על אפשרות לערוך תערוכת יחיד. כשישבנו ושוחחנו, לאחר שהביאה מספר לא מבוטל של עבודות שנראות מתאימות לתצוגה אצלנו, עלה הנושא של התנהלות במהלך התערוכה. העליתי את הצורך לקיים אירוע של 'שיח גלריה' לפחות פעם אחת וגם אפשרות לאירוע נעילת תערוכה. למרבה הפלא האמנית נרעשה מהאפשרויות ודחתה אותן על הסף. "אני לא יודעת לדבר על האמנות שלי. אני פשוט אוהבת לעשות את מה שאני עושה. פוחדת שישאלו שאלות שלא אדע לענות עליהן ובכלל לדבר מול אנשים ממש מלחיץ אותי. אני חושבת שאני לא רוצה לעשות שום אירוע, אולי רק אירוע פתיחה".
מספר ימים לאחר מכן הגעתי ל'שיח גלריה' שהתקיים באחת הגלריות, במסגרת תערוכה קבוצתית. באירוע דיברו האוצרת והאמניות המציגות. כל אחת סיפרה על עבודתה לקראת התערוכה, כיצד נבחר הנושא, מה היה תהליך היצירה, למה נבחרו חומרים מסוימים ולא אחרים. הקהל שהגיע שאל שאלות, הגיב לנאמר ובמילים אחרות היתה אינטראקציה בין הצופים/הקהל ובין האמנות המוצגת כאשר האמניות היוו את החוט המקשר. אפשר בהחלט לומר שהיתה אינטראקציה בין האמניות לקהל כשהאמנות שיצרו היתה החוט המקשר.
אין זה משנה כלל מאיזה כיוון מביטים על זה. צריך רק להבין שיש כאן משולש בעל שלושה קודקודים: צופה, אמן, יצירה. תיתכן בהחלט אינטראקציה בין שני מרכיבים מהשלושה ולעתים זו תהיה מספיקה. כשתהיה אינטראקציה בין כל שלושת המרכיבים, הרי שהחוויה אז תועצם באופן שלא ניתן היה להשיג בשום צורה אחרת.
דמיינו עצמכם עומדים מול ציור שמרגש אתכם באופן מיוחד. אתם עומדים ומביטים בו, בוחנים פרטים, מתמסרים לחוויה ואז, בשלב כלשהו, אתם מתקרבים לציור ומחפשים את חתימת האמן. כשהשם של האמן מוכר לכם החוויה פתאום תופסת נפח גדול יותר. ההתרגשות מהציור גדלה. אתם ממשיכים לעמוד מול הציור אבל החוויה ממנו בשלב הזה היא חוויה אחרת, עמוקה הרבה יותר.
שימו לב למשולש שקיים כאן: יצירה, צופה, אמן.
כשאמן מקיים תערוכה הוא חייב לשאוף ליצירת כמה שיותר אינטראקציות שכאלה ואין טוב מאשר להיות שם אישית בעת שהצופה עומד מול היצירה וחווה התרגשות כלשהי. זה הרגע בו ניתנת הזדמנות פז לאמן להגביר את החוויה של הצופה מהיצירה. והרי לשם כך נערכת תערוכה. ליצור הזדמנויות למפגש בין קהל ליצירה.
אני טוענת, שתערוכה, בין אם זו תערוכת יחיד ובין אם תערוכה קבוצתית, היא הזדמנות נהדרת ליצירת הזדמנויות למפגש משולש: קהל, יצירה, אמן.
ואיך יוצרים הזדמנויות כאלה במהלך תערוכה, מלבד אירוע פתיחה?
שיח גלריה
אירוע עליו מודיעים מראש, רצוי כבר בעת פרסום ההזמנה. לעיתים כשמשך התערוכה הוא ארוך, חודש ומעלה, אפשר לקיים שני אירועים כאלה.
זהו אירוע שהקהל מגיע בעיקר כדי לשאול שאלות ולשמוע אתכם, האמנים. בפתיחת האירוע כדאי לספר מעט על התערוכה, הנושא, איך הגעתם לנושא ואיך בסופו של דבר נולדה היצירה. כדאי מאוד לא להאריך בדברים בחלק הזה.
לאלה מכם שאירוע שכזה מלחיץ אותם, לא יודעים על מה בדיוק לדבר, לא רגילים לדבר מול קהל וכד' אני מציעה לזכור שהקהל הוא קהל אוהד לכם. הוא הגיע לדבר איתכם ולשאול שאלות אז סימכו על הקהל, הוא כבר ינתב אתכם לדבר על מה שמעניין אותו.
ביקורים בגלריה
ביקורים יזומים בגלריה - תגיעו לתערוכה כמה שיותר. צרו כמה שיותר הזדמנויות לפגוש את הקהל שמגיע לראות את היצירות שלכם. פרסמו את הימים והשעות בהם את מתכוונים להגיע לתערוכה והזמינו אנשים להגיע על מנת לפגוש אתכם. אני יודעת שבנקודה הזו עולה חשש שלא יגיעו מבקרים למרות הפרסום. לעיתים ייתכן שבאמת לא יגיעו ואתם תהיו שם לבדכם. אל תחששו. זה בסדר גם אם אף אחד לא הגיע. אתם מצידכם יודעים שיצרתם הזדמנות והרשו לקהל להחליט אם הוא רוצה להגיע. לא ליצור את ההזדמנות למפגש בינם ובין הקהל גרוע יותר מאשר ליצור את ההזדמנות ואף אחד לא מגיע.
אירוע סיום תערוכה
זהו מעין שיח גלריה שנעשה ביום האחרון של התערוכה. ההתנהלות היא אותה התנהלות כמו בשיח גלריה אלא שהקהל יודע שזו גם ההזדמנות האחרונה לראות את התערוכה ולפגוש אתכם, לפחות בתערוכה זו. אפשר לשלב באירוע כזה מופע מוזיקלי כלשהו או אפילו הרצאה הקשורה לנושא התערוכה.
חשוב - לא משנה איזה אירוע בחרתם לעשות וכמה, אל תשכחו לצלם את האירועים הללו. אני נוהגת להסריט את כל האירועים המתרחשים בגלריה וצורך תיעוד ולצורך פרסום חלקים מהם במהלך התערוכה ולאחריה.
*הצילום מאירוע שיח גלריה בתערוכתה של האמנית ריבה רזין בגלריה זלאיטארט הבית, לאמנות
