דניאל הולנדר ונסים זלאיט
תערוכה 'בין הקווים'
עולמות נפרדים ושונים נפרשים לעיני המתבונן ביצירותיהם של האמנים נסים זלאיט ודן הולנדר בתערוכתם המשותפת בין הקווים, ובשניהם משחק הקו תפקיד מרכזי ומיוחד.
במציאות המוכרת, נעדר הקו כל מהות ממשית והוא קיים רק בדמיונו של האדם. בהקשר גיאומטרי, הקו מוגדר כאוסף של נקודות. ומהי נקודה? "נקודה מציינת מקום שאין קטן ממנו במרחב. לנקודה ממד אפס - היא חסרת אורך, רוחב ועומק". אוסף הנקודות חסר הממשות המרכיב את הקווים של זלאיט והולנדר מייצר אינסוף אפשרויות פענוח של תפיסותיהם ועמדותיהם כלפי העולם, זמניותו ומשמעותו.
קווי שתי וערב, מוטיב חדש ביצירותיו של נסים זלאיט, נראים בחלקם כמעשה אריגה של חוטים וקשרים, חלקם מתוחים וישרים ואחרים רוטטים ונדמים כקווי דופק וקצב הלב. דומה כי הם משקפים את פעילותן של מערכות הגוף השונות על מסכי המוניטור.
חלק מהקווים מייצרים משטחים מוגדרים ועומק פרספקטיבי, כעין מסגרות מרובעות, המאזכרות מופשט גיאומטרי מונדריאני. בתוך המסגרות מרקמים ושכבות צבע ברוח המופשט האקספרסיבי האופייני לעבודותיו הקודמות של נסים: כתמי צבע כעין אורות מהבהבים והירוגליפים של כתב בלתי מובן, ציטוטים מזמנים אחרים. הצבע הסגול שולט ביצירות אלה, ומייצר אווירה מיסטית, של שעת דמדומים.
בעבודותיו אלה של זלאיט ניתן ביטוי לזמן החולף, לחיים שהוקדשו בהתלהבות אין קץ למעשה היצירה, חיים אשר מתמודדים עתה עם הגוף הבוגד, הנשבר. ואולם האמן המתמיד, אינו פוסק לרגע משליחותו. מבחינתו, היצירה היא נצחית.
בעבודותיו של דן הולנדר הקו הוא החומר המייצר את תמונת העולם המופרכת הנפרשת לנגד עינינו, אך הקו הוא גם זה שכותב ומעצב את הסיפור על אודות האדם ועולמו ועל ארעיות חייו.
דמות האדם העירומה מוצגת ביצירותיו של דן בקו מיתאר דקיק כתבנית ריקה וחסרת ממשות, וכך מוצגים גם דימויים ואובייקטים מתוך סביבת חייו. המשתתפים בסצנות השונות מתפקדים כמסמנים של התנהגויות אנושיות שונות ומשונות, פועלים ללא לאות בתוך מצבים הנדמים כטקסים חסרי שחר בתיאטרון האבסורד. הסצנות ההמוניות מוצבות בתוך מה שנראה כייצוג של הטבע, שגווניו השונים מתהווים בקו דמוי כתב יד מופשט, באמצעות ציפורן ודיו צבעונית.
היקום והקיום האנושי הם חסרי תכלית ודבר מה בלתי ידוע, מעיק ומאיים.
בקבוצת העבודות הקטנות של דן משיכות המכחול מייצרות רצף עז של גוונים. בתוכן ניצב בבדידותו בית קטן סגור ואטום. משל הדבר לקופסא סגורה שבתוכה נבראים העולמות המדומיינים של האמן, משם פורצת יצירתו ושבה וחוזרת אל כלאה.
אוצרת: ד"ר יהודית שפלן
