פרהוד
בשנת 1921 התקבלה החלטה על הקמת מדינת לאום ערבית בשם "עיראק" והצטרפותה לחבר הלאומים. שנים לאחר מכן
החלה מסכת של רדיפות והתנכלויות כלפי היהודים בעיראק על רקע הפיכות וזעזועים פוליטיים במדינה.
האירוע שזעזע את הקהילה היהודית בעיראק היה פרץ אלימות שהתרחש ביוני 1941, ערב חג השבועות, ונודע בשם "הפרהוד". למעלה מ - 150 יהודים נרצחו וכאלפיים נפצעו. נשים נאנסו, בתי כנסת חוללו, בתי מגורים ובתי עסק יהודיים נבזזו.
בעקבות זאת התערערה בקרב רבים מיהודי עיראק האמונה שהם חלק אינטגראלי מהמדינה והחברה ומעורבותם של צעירים יהודים משכילים, בפעילות ציונית וקומוניסטית, התחזקה.
זלאיט קיבל את הכינוי "רוני" והתמנה למפקד קטע ברובע היהודי. בין חבריו במחתרת היו יוסף בצרי ושלום צלאח, שהועלו לגרדום ב19- בינואר 1952.
התנכלויות והפרעות ביהודי עיראק התרבו בעקבות החלטת האו"ם על החלוקה של ארץ ישראל ב 1947- וההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב -1948. אחד ממכובדי הקהילה היהודית בבצרה, שפיק עדאס, נתלה ברוב עם ב 23- בספטמבר 1948 , דבר שהיווה גורם מאיץ לעליית יהודי עיראק לישראל. באפריל 1950 ניתן ליהודים אישור לעזוב את עיראק בתנאי שיוותרו על אזרחותם ועל כל רכושם.
כ 120- אלף איש עלו אז במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", במהלך השנים1950-1951, זאת בעת שחברי המחתרת מסייעים לנציגי מדינת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט.
*מתוך ספר האמן "נסים זלאיט מחומר לרוח", הוצאת 'אמנים'
נסים זלאיט מעולם לא הביע רצון לצייר את הארץ והמקום בו נולד, בגדד, עיראק. שאיפתו היתה להיות אמן ישראלי בארץ ישראל. בשנות השמונים נפגש עם חברו משכבר הימים, העיתונאי סאלים פאטאל, שהזכיר לו ועודד אותו לצייר את אירועי הפרהוד, כפי שהבטיח עוד בהיותו בבגדד.
3 הציורים המופיעים כאן הם הציורים שצייר. לימים סיפר על הקושי הרגשי והנפשי שחווה בעת יצירתם.
עד כמה שידוע אלה הציורים היחידים שצוירו על ידי צייר כלשהו המתארים את המאורעות "הפרהוד".
החלה מסכת של רדיפות והתנכלויות כלפי היהודים בעיראק על רקע הפיכות וזעזועים פוליטיים במדינה.
האירוע שזעזע את הקהילה היהודית בעיראק היה פרץ אלימות שהתרחש ביוני 1941, ערב חג השבועות, ונודע בשם "הפרהוד". למעלה מ - 150 יהודים נרצחו וכאלפיים נפצעו. נשים נאנסו, בתי כנסת חוללו, בתי מגורים ובתי עסק יהודיים נבזזו.
בעקבות זאת התערערה בקרב רבים מיהודי עיראק האמונה שהם חלק אינטגראלי מהמדינה והחברה ומעורבותם של צעירים יהודים משכילים, בפעילות ציונית וקומוניסטית, התחזקה.
זלאיט קיבל את הכינוי "רוני" והתמנה למפקד קטע ברובע היהודי. בין חבריו במחתרת היו יוסף בצרי ושלום צלאח, שהועלו לגרדום ב19- בינואר 1952.
התנכלויות והפרעות ביהודי עיראק התרבו בעקבות החלטת האו"ם על החלוקה של ארץ ישראל ב 1947- וההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב -1948. אחד ממכובדי הקהילה היהודית בבצרה, שפיק עדאס, נתלה ברוב עם ב 23- בספטמבר 1948 , דבר שהיווה גורם מאיץ לעליית יהודי עיראק לישראל. באפריל 1950 ניתן ליהודים אישור לעזוב את עיראק בתנאי שיוותרו על אזרחותם ועל כל רכושם.
כ 120- אלף איש עלו אז במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", במהלך השנים1950-1951, זאת בעת שחברי המחתרת מסייעים לנציגי מדינת ישראל, הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט.
*מתוך ספר האמן "נסים זלאיט מחומר לרוח", הוצאת 'אמנים'
נסים זלאיט מעולם לא הביע רצון לצייר את הארץ והמקום בו נולד, בגדד, עיראק. שאיפתו היתה להיות אמן ישראלי בארץ ישראל. בשנות השמונים נפגש עם חברו משכבר הימים, העיתונאי סאלים פאטאל, שהזכיר לו ועודד אותו לצייר את אירועי הפרהוד, כפי שהבטיח עוד בהיותו בבגדד.
3 הציורים המופיעים כאן הם הציורים שצייר. לימים סיפר על הקושי הרגשי והנפשי שחווה בעת יצירתם.
עד כמה שידוע אלה הציורים היחידים שצוירו על ידי צייר כלשהו המתארים את המאורעות "הפרהוד".
