זאב אילון

'מה שכתוב'

"דוגית נוסעת"
נתן יונתן
דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם
וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם.
רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם,
יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם.

יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם.
שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף...
אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ -
אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף ?

אחד מציוריו של זאב אילון בתערוכה "מה שכתוב" מוקדש לשיר 'דוגית נוסעת' של נתן יונתן. השיר, שנשמע לכאורה תמים, מספר על סירת דייג שכל מלחיה נרדמו, ומעורר את החרדה שמא לא תגיע לחוף. בפרשנות מרחיבה של השיר ניתן לראות בו ייצוג של מצבים שונים, אישיים וחברתיים ואף לזהות בו מטאפורה למצב הישראלי: נדמה כי בשיר מובעת דאגה לגורלו של העם היושב בארץ, בשעה שהמנהיגות הרדומה אינה רואה את הדרך ולא מגדירה את יעדיה.

הראייה האישית, החברתית וההיסטורית היא המכוונת את היצירות המוצגות בתערוכה זו, ומציעה פענוח של משמעותיהן מנקודת מבטו הייחודית של האמן. בציורים מוצגת אסופה של מושגים, דימויים וערכים המוכרים לנו במקום הישראלי שבו אנו חיים. עם זאת, חלקם מוכר לנו גם מתוך המקורות הקדומים, החל מהתקופה הכנענית (תקופת הברונזה המאוחרת כ-3,300 לפנה"ס) ואילך.

המוטיב המשותף לכלל הציורים הוא הכתב 'הכנעני', שממנו התפתח כתב האלף-בית העתיק. בכתב זה צורת האות מסמלת את אופן הגייתה (לדוגמא: האות ע' מיוצגת על ידי דימוי בצורת עין). מכתב זה התפתחו האלפבית העברי, הערבי והלטיני.

הטקסט הכתוב באותיות כנעניות בציורים הוא מרכיב בלתי נפרד מהדימויים. הוא מייצג את משמעות הדימוי, משמעות שאולי לא השתנתה, והיא נמשכת ומסתעפת גם בימינו אלה - בבחינת 'מה שהיה הוא שהווה'. הראייה ההיסטורית משלבת אזכורים מהתנ"ך (שרה) ומתוך ממצאים ארכאולוגיים (עשתורת, בעל, אשקלון). בחלק מן הציורים נוספו כתובות בכתב העברי הקדום אך גם בכתב לטיני ובאותיות עבריות בנות זמננו.

בין הדימויים המופיעים בציורים גם מושגים של זהות, פריטים הנוגעים לתולדות המדינה הצעירה והקמתה ('ג'יפ', 'צעצועים') וגם כאלה שהם בעלי משמעות אישית עבור האמן ('צריף', 'עמוד תוים'). כך נמזגים בציוריו של אילון האישי והציבורי, החברתי וההיסטורי, העבר וההווה - למקשה אחת, כאשר מתוכם עולה סימן שאלה מטריד לגבי העתיד.

המאפיינים האמנותיים בציוריו של אילון קשורים באוונגארד של ראשית המאה העשרים: הפשטת דימויים, קטיעתם, פירוקם וצירופם, השטחת נפחים, שימוש בקו מתאר ובחומריות הצבע כטקסטורה. באמנות המושגית היה השימוש בטקסט למרכיב מובהק, כשלעתים רק מילה או אף חלק ממנה שימשו כביטוי לרעיון נרחב. האמנות הישראלית ספגה והכילה טקסט ודימוי, וביצירתו של אילון ניתן לזהות את השפעתם של מקורות אלו.

התערוכה הנוכחית מדברת בשפה מודרניסטית נוסטלגית מתוך עולם המושגים הישראלי, במבט דואג, ועם זאת בהומור שנון. הצופה מוזמן להתבונן ולעיין בכתבי החידה המזומנים לו בציורים אלה ולנסות לפענחם.

ד"ר יהודית שפלן

זאב אילון בשיח גלריה

ד"ר יהודית שפלן אוצרת התערוכה